אומרים, בהומור מן הסתם, שכל הספד מורכב משלושה חלקים:
1. המנוח
2. המנוח ואני
3. אני
גם אם נתעלם לרגע מהציניות שמלווה את האמירה הזאת, ברור שכל הספד טוב אינו רק סיפורו של הנפטר אלא גם, ולעיתים בעיקר, סיפור הקשר וההשפעה של הנפטר על אלו המספידים אותו.

כתבתי כמה עשרות הספדים בשנותיי ככותב נאומים. מהספד על נשיא שהלך לעולמו ונישא בידי ראש הממשלה, דרך הספד לרמטכ״ל לשעבר בעבור פקודו וממשיך דרכו, ועד הספד לחיילת שנפטרה במהלך שירותה הצבאי.

שני עקרונות משותפים לכל הספד: ראשית, פרק הזמן הקצר שבו נדרש להשלים את ההספד – בדרך כלל יממה לכל היותר. שנית, הצורך לבצע תחקיר זריז והיכרות עם חייו של הנפטר – מאזרח פשוט ועד מנהיג – ולשלבם בהספד באופן שישקף היכרות עמוקה עם המנוח.

הספד הוא נאום לכל דבר, אבל טמון בו גם אלמנט מיוחד המחייב הקפדה על הפרטים מחד, ונגיעה בלב מאידך. כותב מקצועי עשוי למצות את השילוב הזה בצורה המיטבית.

ושנתראה רק בשמחות!